<h1>פסקי שכל טוב הלכ' האיסורין של גוים סימן ז'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
נודות הגוים וקנקניהן ויין ישראל כנוס בהן אסורין, ואין איסורן איסור הנאה. ת"ר קנקנים של גוים חדשים מותרין מזופפין אסורין. באיזה צד שהוא עושה ואינו חושש, גוי נותן לתוכן מים וישראל נותן יין, גוי נותן לתוכו יין וישראל נותן ציר או מורייס ואינו חושש, מפני שתשמישו צונן. והני מילי בקנקנים שהם מזופפין, אבל אם החזירן לתוך כבשן האש, כיון שנשרה זפתן או נרפית, מטבילן והן טהורין.
<h2>דף לג:</h2>
וכלי נתר, דהיינו כלי [הנעשה] מחפירה של צריף, אין להם טהרה עולמית. וכלי עץ שלא בלעו, משפשפן במים [והם] מותרים. דרש מרימר מאני דקוניא בין אוכמי בין חיורי בין ירוקי שרו על ידי הדחה והטבלה. והני מילי לענין יין נסך, מפני שתשמישו בצונן, אבל לענין חמץ בפסח ושאר איסורין שתשמישן בחמין אסורים.
<h2>דף לד.</h2>
החרצנים והזגין של גוים אסורין, ואיסורן איסור הנאה. הלחין כל שנים עשר חדש אסורין, לאחר שנים עשר חדש שהן יבישין מותרין אפילו באכילה.
<h2>דף עה:</h2>
כל [כלי] תשמישי הגוים בין אותם שצריכים הגעלה בין אותם שצריכים ליבון באור בין אותם שצריכים הדחה, כולם צריכים טבילה בארבעים סאה. מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא [במדבר ל"א] וטהר, הוסיף להן הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא, מתוך שנאמר [שם] אך במי נדה יתחטא שומע אני שצריך הזאה בשלישי ובשביעי. ת"ל אך חלק. אם כן למה [כתוב] במי נדה, במים שנדה טובלת בהן, הוי אומר זה ארבעים סאה.
והילכתא הלוקח כלי תשמיש מן הגוים עד שלא נשתמש בהן כל עיקר, מטבילן והן טהורין. ואת שנשתמש בהן ע"י צונן מדיחן ומטבילן והן טהורין. [ואת שנשתמש בהן ע"י חמין מגעילן והן טהורין]. ואת שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפוד והאסכלה, מלבנן והן טהורין. הגעלה כיצד, נותן יורה קטנה בתוך יורה גדולה ומרתיחה. והיורה הקטנה טהורה, שהרי המים הרותחין עמדו על שפתה. ויורה גדולה עושין לה שפה של טיט כדי שיעלו המים הרותחין על שפתה, ומרתיחה, ומטבילין לקטנה ולגדולה והן טהורות. וליבון כיצד מכניסו באור עד שתסיר קליפתו, ומטבילו והוא טהור.
<h2>דף עו:</h2>
והסכין של גוי, אם רוצה לחתוך בו דבר צונן שופהו בקרקע במקום קשה. ובלבד שיהא סכין שגבו חלק שאין בו גומות. אבל אם רוצה לחתוך בו רותח אסור עד שילבנו באור או עד שיגעילנו ברותחין ובכלי ראשון עד שהוא רותח על האש.
